"למה את לא משחררת?"

לימור ליברמן

לא פעם שאלו אותי את השאלה הזו
מעולם לא הבנתי אותה...

לאן ומאיפה אני אמורה לשחרר אותם?

מה, הם בכלא? השהות שלהם איתי כולאת אותם?

הרי ילד עם הוריו משוחרר להיות מי שהוא.

לא מבינה מה הכוונה לשחרר תינוק בן 3 חודשים? - הרי הוא צריך את אמא שלו

לא מבינה מה הכוונה לשחרר ילד בן 6? – הרי הוא זקוק להיות רגוע ונינוח ובבית ספר הוא לא יהיה...

ולאן הם בדיוק "ישתחררו" שילכו לבית הספר ?

למקום שכאשר עולה צורך רגשי לילד, אין לו מענה?

למקום בו הם מוכרחים לעשות דברים שאינם רוצים?

למקום בו נכפה עליהם ללמוד משהו שלא מעניין אותם?

למקום שיש שם חרמות על ילדים והצוות לא מודע לזה?

למקום שהילד לא תמיד מרגיש שרואים אותו?

למקום שהוא צריך לשרוד, ולחכות כבר לחזור הביתה או שיהיה חופש?

 על איזה שחרור מדובר בדיוק?


הילדים שלי משוחררים -

משוחררים מלחץ לעמוד ביעד שאינם מוכנים אליו או רוצים בו.

משוחררים מציפיות לעמוד בקצב שאינו תואם להם,

משוחררים לבדוק עם עצמם מה מעניין אותם.

משוחררים לבדוק מה הם רוצים לעשות, ומה נעים להם.

משוחררים לבחור מי הילדים שהם רוצים להיות במחיצתם,

משוחררים מלהיות תחת לחץ חברתי הקשור ללימודים או מקובלות חברתית.

הם משוחררים לבחור!

אספקט נוסף לגבי השחרור-

אנחנו לא צריכים לשחרר את הילד !

הילד מאותת לנו מתי הוא רוצה להשתחרר,

זוהי דרך הטבע.

כמו שתינוק באופן טבעי מתחיל לזחול וללכת ומתרחק באופן פיזי מהאם,

לזמנים קצרים, ולאחר מכן לזמנים ארוכים יותר.

כך גם בגיל בוגר יותר.

בהתחלה הילדים שלי רצו שאבוא איתם לכל מקום,

לכל חבר ושאהיה בסביבה,

ולאט לאט הם הסכימו שאלך ליותר זמן.



זה כל היופי -

אנחנו לא "מוציאים" אותם לשום מקום.

לא כופים עליהם להשתחרר מאיתנו טרם זמנם,

טרם בחירתם וטרם בשלותם.

אנחנו קשובים לקצב גם בעניין הזה.

ומאפשרים להם להיות משוחררים לבחור את הזמן ואת האופן.

אין ספק שבגיל הרך (מבחינתי גילאי 0-10 לפחות)

הילדים זקוקים לנוכחות הורית על מנת לתווך את העולם

ועל מנת ליצור ביטחון,

וכפי שכתבתי אצל כל ילד יש צורך אחר...

זו ההצהרה שאני אומרת לעצמי, מוזמנות/ים גם

"אני נותנת כוונה לשחרר את עצמי מהתודעה החברתית הקולקטיבית

ומאפשרת לי ולילדיי להיות משוחררים להיות מי שאנחנו, על פי הרצון שלנו, הקצב שלנו ועל פי צו ליבנו."