"הורה לא יכול ללמד את הילד שלו!" הוא אמר לי, והדם החל לזרום מהר יותר למוח...לא ידעתי אז כלום, הייתי רק בראשית דרכי כאמא בחינוך הביתי, אבל הביטול המהיר הזה של תפקיד ההורה בליווי תהליכי למידה עצבן אותי.

סליחה שאני עושה ספויילר כל כך מהר, אבל המשפט הזה שלו, איש חינוך מוכר מתחום הליווי ההורי, נשען על תפיסה לא נכונה בעליל של הוראת הורים.

​

והינה, שלוש שנים לאחר מכן, אני יודעת:

יודעת שיש כזה דבר הוראה של הורה, אבל זו שונה מהוראה של מורה בכיתה.
 

יודעת ששווה ללמוד את ההוראה הזו בפני עצמה ולנצל את תכונותיה המיוחדות.
 

יודעת שאין, פשוט אין, מרחב למידה טוב יותר מאשר העולם עצמו.

 

יודעת, שההוראה הזו הרבה יותר חסכונית מבחינת זמן ואנרגיה, וממש לא דורשת את אותה כמות "זמן למידה" שנדרשים אליה במערכת.
 

יודעת שהורה שמחליט לקחת על עצמו את המשימה הזו, ללמוד את אותם חוקי משחק שונים ולייצר את המציאות הזו, לא רק יקפיץ את הילד שלו יותר טוב מכל איש מקצוע אחר, אלא גם יהנה על הדרך וישפר את הקשר ההדדי עם הילד שלו.

הצטרפו אלינו למגזין השני בנושא הוראה במרחב המשפחתי,
כי למה צריך כיתה, כשהחיים כל כך מעניינים?