תהיות על שמרנות ופרוגרסיביות

תמר פשוט

שני המושגים הללו, שמרנות ופרוגרסיביות, נולדו בהקשר אחר לגמרי - בהקשר פוליטי. אי שם בבריטניה, בעשור הראשון לאחר המהפכה הצרפתית, איש אחד בשם אדמונד ברק מבחין בחלוקה שונה לשני הזרמים הפוליטיים השונים. הראשון, השמרנים, המבקשים לשמור על סדר הדברים הישן והשני, הפרוגרסיביים, המאמין שיש ליישם שינויים גדולים. 

 

החלוקה הזו לשמרנות ופרוגרסיביות, אמנם הוגדרה לראשונה בהקשר הפוליטי אבל ממש לא שייכת רק אליו וקשורה לכל תחומי החיים. החל מהעדפות פוליטיות, דרך תפיסות חינוכיות, העדפות טכנולוגיות, צורת מגורים ועוד. אפילו בהעדפות קולינריות אפשר לדבר על שמרנות ופרוגרסיביות - יש את אלו שיאכלו רק את מה שאמא בישלה בילדות ולעומתם, אלו שיכניסו גם את פטריית השן המדממת לפה רק מישהו אמר להם שהיא אכילה (כן, יש כזה דבר, נשבעת). בכולנו יש צדדים שמרנים לצד פרוגרסיביים וכל אחד עם החלוקה האישית שלו. 

 

מה מעניקה לנו כל בחירה?

   

ובכן, השמרנות מעניקה לנו רוגע בילד-אין שאנחנו לא צריכים לעבוד בשבילו ולא צריכים לצאת מאיזור הנוחות כדי לקבל אותו, הוא בילד אין בבחירה השמרנית. שימור אנרגטי. טייס אוטומטי. כשאנחנו פועלים ממקום שמרני, אנחנו פועלים עם בטחון בתוצאות - מישהו כבר ניסה את זה בבית ואנחנו יודעים בדיוק מהם התוצאות (או לפחות מרגישים שאנחנו יודעים).

 

הפרוגרסיביות לעומתה היא בחירה בלא נודע. היא דורשת מאיתנו מאמץ ויציאה מאיזור הנוחות. יצירה יש מאין, בריאת מציאות.

נראה לי שזה די ברור, למה מרבית האנשים יעדיפו לבחור בתפיסה השמרנית כשמדובר בחינוך ילדיהם: הרי הם הדבר הכי חשוב לנו, איך אנחנו יכולים להמר כך על עתידם? ובכן, התשובה מתחבאת כמה שורות למעלה בסוגריים: "אנחנו מרגישים שאנחנו יודעים", אבל בפועל אף אחד לא נותן לנו תעודת אחריות על התוצאות של הבחירות השמרניות.

 

חשבו למשל על שני המצבים השונים הללו: הלכתם לסופר ומצאתם מוצר מרגש חדש, ריגולת הגינה. כמה מהר יהיה לכם קל לקנות אותו ולצרוך אותו, לעומת המצב בו מישהו אומר לכם בטבע שהוא אכיל ואפשר ללקט אותו? למה? כי כתוב על העטיפה, כי הוא על המדף בסופר, כי בטבע אולי מישהו השתין עליו וכי אולי אתם טועים בזיהוי שלו. הרבה תירוצים, בסופו של יום בסופר אתם פשוט לא צריכים לצאת מהמצב האוטומטי כי מישהו עשה בשבילכם את הבדיקות וזה כמובן, הפעם בלי סוגריים - שקר, כי למוצרים בסופר יש סיכוי גדול יותר להיות פחות בריאים הן בגלל חומרי ריסוס והן בגלל אובדן של ערכים תזונתיים בגלל העדר טריות. 

 

למרות איך שזה נשמע בדוגמא, וזה באמת מקור התסכול התמידי: אף אחד לא יודע באמת מתי נכון לפעול באופן שמרני לעומת פרוגרסיבי, ואין שום כלל אצבע שאפשר לנסח. לפעמים השביל הידוע מראש, זה שמרבית האנשים צעדו בו, הוא זה שיוביל אותך לפסגת ההר בבטחה, ולפעמים דווקא שביל הצד יציע נוף יפה יותר והליכה נוחה יותר. מה שכן- במידה ויש לנו מודעות בתוך תהליך הבחירה בין שתי הדרכים, יש סיכוי טוב יותר לבחירה מיטבית ומדוייקת.  

 

השינויים שעוברת האנושות, מאפשרים לנו לחוות עידן המעודד פרוגרסיביות. בעוד שבעבר הדמויות בסביבה הגיאוגרפית הקרובה שלך היתה קבוצת השייכות שלך, כיום זה ממש לא המצב - לכל אחד מאיתנו יש מספר מעגלים בהם הוא יכול להרגיש "בבית" עם הדעות והתפיסות שלו. המשמעות היא שהמבנה של החברה מאפשר לנו למצוא בקלות גדולה יותר חממות בהם התפיסות שלנו מפסיקות להיות חריגות. קהילת החינוך הביתי היא חממה שכזו: מקום להרגיש שאני לא לבד, שהבחירות שלי בחינוך לא מופרעות ושונות...שאני לא חייזר...וזה חלק מהותי מהחשיבות שלה.