היום אני אמא לארבע בנות בחינוך ביתי , ואם היו אומרים לי לפני שנה שזו תהיה המציאות של החיים שלנו ושזה יהיה מדהים, הייתי מתגלגלת מצחוק...

 

אני אמא כבר 14 שנים וחינוך ביתי תמיד היה נראה כמו משהו מטורף שאנשים עושים. עם קצת ערגה והרבה פחד הייתי חושבת מידי פעם על הרעיון החינוכי הזה, ומיד מסיתה אותו מהראש וחוזרת לחיים שלנו, שכללו בתי ספר וגנים די רגילים. 

 

הקונספט היה כל כך רחוק תודעתית ממה שחשבתי שאפשרי, וממה שהיה נדמה לי שאנחנו מסוגלים לשאת. 

גם תרבותית זה נתפס כמו מעשה שיגעון. 

 

אבל למזלי החיים הובילו אותנו ברכות לנקודה שאנחנו נמצאים בה היום , ולאט לאט גלשנו לחינוך הביתי. 

 

זה התחיל מחברות עם אמא בחינוך ביתי , שדרכה ראיתי את המציאות שאף אחד לא מדבר עליה- על איך זה נראה, ומרגיש ומה עושים ביום יום וכמה שזה נפלא ונורמלי לא פחות (ואולי אפילו יותר מבית ספר) .

משם התחלנו גן עירייה עם הבת הצעירה שלנו, ופגשנו גננת לא גמישה בעליל, שלא אפשרה לנו להישאר נאמנים לתפיסות החינוכיות שלנו. 

 

כל כך כעסתי על הקשיים שהיא מערימה! והיום אני מוקירה לה המון תודה. כי אחרי פחות מחודש הבנו, שזה ממש לא מתאים לנו ו...הופס, זוהר נשארה בחינוך ביתי בגיל 3.5 

וגילינו שאפשר ללמוד ולהתפתח ולגדול מדהים גם בלי גן, גננת וצהרון. 

 

חצי שנה אחר כך הגיעה הקורונה ובן רגע נשארנו כולנו בחינוך ביתי- אמא, אבא וארבע בנות בבית, סגורים ביחד, וראינו די מהר , 

שהילדות לומדות ומתפתחות ונהנות ומאושרות ורגועות והכי מפתיע - גם אנחנו.

 

ושלושה חודשים אחר כך, כבר הגשנו את הבקשה שלנו לחינוך ביתי גם לילדה בכיתה ה , וגם לילדה בכיתה ז , נוסף לבת ה-4 . 

 

רק הבכורה העדיפה להישאר עוד קצת על הגדר, רגל פה, רגל שם, חוששת להיפרד מהמוכר והידוע בכיתה ח, להתרחק מהחברים ולשנות מסלול באופן כל כך מהותי. 

אז התחלנו את השנה עם ילדה אחת בכיתה ח בזום ושלוש בנות בחינוך ביתי . 

בשנה דיי מוזרה יש לציין (עם כל הסגרים והריחוק , ביטול החוגים והמקומות שהיו סגורים) הצלחנו לייצר מפגשים חברתיים, למידה וקצת חוגים. 

התקבלנו לידיים חמות של קהילה עוטפת, והדרכה ועזרה ושיחות , שעזרו לנו לדייק את ה״אני מאמין״ החינוכי שלנו ולהרגיש נוח בחליפה החדשה שתפרנו לנו. 

 

אני חייבת לשתף שההחלטה לעזוב בתי ספר , הרגישה מאוד דרמטית, אפילו מסוכנת. עם מחשבות כפירה רבות על

 ״מה אם אנחנו עושים טעות״ 

״מה אנחנו מבינים בחינוך״ 

״אולי לא תהיה להן בגרות או השכלה בגללנו״ 

ועוד ועוד 

בכחיל ורעדה עשינו את הצעד הזה לעבר חינוך ביתי. 

אם הייתי יודעת אז, את מה שאני יודעת היום, הייתי הולכת עם הלב שלי כבר לפני שנים רבות, בזה אין לי ספק. 

 

לפני שלושה חודשים (חודשיים אחרי תחילת השנה) הגשנו גם לבכורה בקשה לחינוך ביתי לבקשתה, והיא הצטרפה אלינו למסע.

 

לכל מי שקורץ לה לנסות , 

בבקשה אל תאמינו לי , תנסו ותראו אם זה מתאים גם לכם. 

אולי תופתעו לטובה .